יש רגעים שבהם העולם נראה דהוי.הכול ממשיך כרגיל: אנחנו קמים, עובדים, עונים להודעות, שותים את הקפה של הבוקר -אבל משהו בפנים... כבר לא מתעורר.אותו ניצוץ שהיה פעם, אותה שמחה קטנה שבאה בלי מאמץ - נעלמו.לא בגלל שקרה משהו דרמ...

בישראל יש כיום מאות אלפי בני משפחה שמטפלים באדם קרוב - הורה, בן או בת זוג, ילד או אח - שממלאים תפקיד שדורש נוכחות פיזית ונפשית, הקרבה גדולה, וגם לא מעט ויתורים. כשאנחנו חושבים על גבורה, אנחנו הרבה פעמים מדמיינים רגעים דרמטיים ומכריעים...

כשאנחנו שומעים את המילה 'חרדה' — אנחנו נוטים לחשוב על בעיה: משהו שצריך להרגיע, לווסת, לפתור, לברוח ממנו. לרוב עולה לנו תחושת איום, כאב, רצון לברוח, להיאבק בה, לווסת אותה.אבל התפיסה הקיומית מציעה לנו מבט אחר: חרדה ...

מה מחזיק אותנו כשאין כבר במה להיאחז? מה מחזיר אותנו לקום, לפעול, להאמין – גם אחרי שהאדמה נשמטת מתחת לרגלינו?כשאנחנו מדברים על חוסן, התמונה המוכרת כוללת משאבים נפשיים, תמיכה חברתית, קהילה. אבל מה אם החוסן האמיתי מת...

למה אנחנו כל הזמן מרגישים ש"שם" יהיה טוב יותר מ"כאן"? איך התרבות המערבית משכנעת אותנו לשדרג, להשיג, לרדוף - ואיך דווקא המרוץ הזה מרחיק אותנו מעצמנו?הפרק הזה מציע נקודת מבט אחרת: לא לרוץ ל"שם" - אלא להתקרב אל עצמנו...